כשל חיסוני נגיפי בחתולים

בשנות השמונים במאה הקודמת, בודד לראשונה וירוס הגורם לכשל החיסוני בחתול המבויית. הנגיף אינו מועבר לאדם או ליונקים אחרים. בזמן המחלה המערכת החיסונית של החתול הולכת ומתדרדרת, לבסוף החתול כה חלש שגופו נדבק במחלות שונות או שאינו מתמודד עם אחרות קיימות והדבר מביא לקיצו. בשלבים מתקדמים יש דיכוי של מח עצם, גידולים ומחלות נוירולוגיות.

דרך העברה העיקרית היא ע"י נשיכות, לפיכך באוכלוסיות מרובות חתולים, חתוליות או בחתולים החיים בחצר או עם גישה לחצר, סיכויי ההדבקות עולים. מכאן נובעת החשיבות לעיקור וסירוס של חתולים, פעולה המורידה את תדירות המריבות (בעיקר בתקופות ייחום והזדווגות). מה גם שקיימת העברה מינית. זכרים במקומות רבים חולים פי 2-4 מנקבות, בד"כ בגלל ההזדווגויות והמריבות סביב תקופה זו. גם גורים לאמא חולה יכולים להדבק אך, נדיר.

ביותר ממחצית החתולים עם כשל חיסוני יש דלקות חניכיים, בהרבה יהיו מחלות נשימה חוזרות והולכות, שלשולים, איבוד משקל, לעיתים החתול סובל מפגיעה עצבית ישירה. פגיעות עצביות יהיו לרוב יותר התנהגותיות ופחות מוטוריות, התנהגות פסיכוטית, דמנטיה, עווית של הראש והלשון, הפרעות שינה ואיבוד שליטה בשלפוחית. גידולים סרטניים שמאוד נפוצים הם לימפומה ולוקמיה, קרצינומה עורית, גידולי מיאלואיד, פיברוסרקומה ועוד...

ההדבקה מתרחשת בתאי מערכת החיסון הנקרים לימפוציטים. שבועיים לאחר ההדבקה כבר ניתן לבודד מתאים אלו את הנגיף. לאחר שהחתול נדבק ישנם מספר שלבים:

· שלב סוער – תלוי במצבו הבריאותי של החתול בזמן ההדבקה, בגילו, כמות וזן הנגיף, דרך ההדבקה.

· שלב קליני ללא סימפטומים

· שלב סופני

חתולים רבים יהיו בריאים לאחר ההדבקה, אחרים יראו היסטוריה של תחלואה. כל אחת מהמחלות שפורטו אפשרית אך גם תסריטים אחרים נפוצים.

אבחון מתבצע בבדיקת מעבדה בה מחפשים נוגדנים לנגיף (ולא את הנגיף עצמו). עובדה זו מגבילה את תוצאות הבדיקה בחתולים מתחת לגיל חצי שנה, שכן הללו יכולים להיות עם נוגדנים מאמא שחוסנה או חולה. חיסון מפריע לבדיקה לפחות שנה.

מניעת הדבקה היא צעד חשוב שניתן לעשות ע"י שמירת החתול בסביבה עם גורמי סיכון נמוכים, יש לעקר / לסרס את החתולים ולהימנע ככל שניתן מחשיפתם לחתולי רחוב לא מטופלים. החיסון הוא בעייתי בגלל מספר סב טייפים של הוירוס.

במרבית החולים אין סימנים קליניים קשים, כמו שהוסבר לעיל, יש בעיקר מחלות נלוות. באם הטיפול נכון, חתולים אלו יכולים לחיות שנים רבות ולהגיע לזקנה. איכות החיים ואורכם לרוב טובים. הדבר החשוב ביותר בטיפול הוא מניעת הדבקה מחד והפצה מנגד. לפיכך על מנת להגן על החתול החולה מפני הדבקויות במחוללי מחלה יש לשמור עליו בבית.

לבסוף ניתן לסכם ולומר כי גם אם החתול חלה בנגיף הכשל החיסוני, עדיין אפשר, עם מחשבה וטיפול נכון להעניק לידידינו שנים רבות איכותיות ונטולות סימני מחלה.

דר' שרי כהן ארונסון